Both "good" and "bad" are impermanent states

How can we do permanent "good" in a dynamic environment? Yesterdays "good" turns into tomorrows "bad" - perhaps better to question the notion of do-ership and agency all together - not in a way that leaves us believing we are powerless, but rather in a way that we acknowledge that what Reality needs to happen will happen, through us or through another...its a very delicate dance and perhaps getting our small "i" out of the way will make for a more elegant and suffering-less performance....

Rav Kook, of blessed memory, wrote a lot about how the seeming individual will (ratzon prati) works within and merges with, the general will, the Divine will.

The Rambam (Maimonides) the great Medieval Jewish philosopher and physician described the fluidity and context dependence of "good" and "bad" a 1000 years ago, and advised it best to adopt a stoic "wait and see" attitude of reserving judgement.

פירוש הרמב"ם על המשנה בברכות, ט, ה

[ה.] חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך "דיין האמת", כמו שיעשה בשעה שיברך "הטוב והמטיב". וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: "כל מה דעביד מן שמיא – לטב". וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].

To bless "the bad"

 מדרש עמנואל
לקבל יסורים באהבה
זה השער לה' נגילה ונשמחה בו
אל תקרא שער אלא צער


________________
The Mishnah (Blessings - Brachot- Chapter Nine Verse Five) says a person should bless on the "bad" in exactly the same way they bless on the "good". The thinkers who redacted the Mishna say the source text for this is the biblical verse "and you will love the aspect of mercy and the aspect of justice with all your heart and with all your singular life energy and with all your beyondness (Deuteronomy 6).

Why does the verse say to love G?d / That Which Is with these three different dimensions of being? Doesn't the verse saying you will love G?d with all your heart include the other two? Are they not redundant? The wise ones explain that loving G?d with your soul, or life energy, is to include "even when G?d takes that soul, or life energy away."

I'm not enough of a Hebrew scholar to be sure of this, but I find it strange the word "even" (afeeloo) is used..."even when your life is taken." Surely, given that everyone's life is "taken" (or given, or surrendered) sooner or later, the wording could better be "when....i.e "you will love G?d when your (personal) life is taken and name and form end." Would love to hear your comments.

A final thought, and again perhaps I am defying the laws of Hebrew grammar, but it seems to me the text can be read as predicative and descriptive rather than imperative. In other words, it is not a command to love G-d, but rather a prediction - all will come to Love.

Shabbat shalom

חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר (דברים ו) ואהבת את יי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.

בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע י.

ובכל נפשך, אפלו הוא נוטל את נפשך.

ובכל מאדך, בכל ממונך.

דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד.

פירוש הרמבם

[ה.]

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך "דיין האמת", כמו שיעשה בשעה שיברך "הטוב והמטיב". וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: "כל מה דעביד מן שמיא – לטב". וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].

Water and stone, advaita and attachment

For a piscean like myself - a type 4 on the enneagram - whose watery being tends to flow shapelessly in keeping with midat harachamim - the aspect of mercy - the challenge is to be comfortable with boundaries...in other words to create clear and firm vessels to contain myself and others...to strengthen midat hadin - the aspect of justice - in me. Any suggestions on how water can become stone (without being frozen)?

In a similar artery, in attachment theory "preoccupied" people in their most extreme form are seen as having a lack of belief in their own agency. They are passive, and believe things happen to them which they are unable to control or even influence. Thids lack of belief in their own agency (external locus of control) is seen as debilitating and disempowering. BUT in advaita, lack of agency is understood to be the truth. Human beings do not do, they are done by that which does everything effortlessly and gracefully, the force that through the green fuse drives the flower drives my green age. How is it that the advaita masters do not seem to be disempopwered by the knowledge of their own lack of agency? What piece am I missing, because for me the lack of belief in my"self" as agent has, perhaps, created or exacerbated a tendency towards paralysing passivity??? Vekeragil, hamevin yavin.

See also post personal psychology

I refuse to continue to claim agency selectively: if I did bad, there is far more good that I did. (And what is the bad, that I frightened two women with my longing? Bad and good are relative terms, relative to shape and form - they really mean things I accept and things I reject out of self interest, identification with a part rather than the whole etc.)

____________________________


compare Reichian/ Lowen's five character types with the enneagram....