Both "good" and "bad" are impermanent states

How can we do permanent "good" in a dynamic environment? Yesterdays "good" turns into tomorrows "bad" - perhaps better to question the notion of do-ership and agency all together - not in a way that leaves us believing we are powerless, but rather in a way that we acknowledge that what Reality needs to happen will happen, through us or through another...its a very delicate dance and perhaps getting our small "i" out of the way will make for a more elegant and suffering-less performance....

Rav Kook, of blessed memory, wrote a lot about how the seeming individual will (ratzon prati) works within and merges with, the general will, the Divine will.

The Rambam (Maimonides) the great Medieval Jewish philosopher and physician described the fluidity and context dependence of "good" and "bad" a 1000 years ago, and advised it best to adopt a stoic "wait and see" attitude of reserving judgement.

פירוש הרמב"ם על המשנה בברכות, ט, ה

[ה.] חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך "דיין האמת", כמו שיעשה בשעה שיברך "הטוב והמטיב". וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: "כל מה דעביד מן שמיא – לטב". וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].