BaMisaadah (In the Restaurant)

See also shirim-ve-tehillim-poems-and-psalms

אני משכיב את בני
ויום אחד הוא ישכיב אותי

ברוך המקום
ברוך הוא
ברוך שאמר
והיה העולם
ברוך במזיד
ברוך בשוגג
ברוך הרוצח
וברוך הנרצח
ברוך הפין
וברוך הנרתיק
ברוך המברך
וברוך המקלל
ברוך המקום
ברוך הוא

יש אנשים שנכנסים אל הים

כמו אל מאהב חדש
יש אנשים שנכנסים אל הים
כמו אל מאהב ישן
יש כאילו שספק נכנסים
ספק בורחים
ויש שאינם נכנסים בכלל



הלהבה חולבת
את החיים מהעץ





ככל שתרצה
וככל שלא תרצה
אני יודע שיש משהו אחר
משהו גדול, משהו בהיר
צומך בקרבי
כמו אש
ואוור





בלי סיבה
במסעדה
תקפה אותי
עצבות חדה
הילדים נהנו
הלקוחות לעסו
ואני לא ידעתי
מה פשר התהום
שלתוכו
צללתי




גם כי אלך
בנרתיק הצלמוות
היא תוליכיני
אל אצטדיון האפשרויות
כי עוד לא נגמלתי משדי נשים
שהן שדי החיים
של אל שדי




האתגר העיקרי
של המהגר לעולם הזה
הוא למצוא נקודת אחיזה
ואם לא כן
להשלים עם הרחיפה




הבית ריק
המקרר מפמזם לו
דמעות של שלווה
זולגות על לחיי




בישראל
אפילו הפרות מפגינות
עם שלטים וכרוזים:
"דם הפרות הפקר" ו"דם הפרות אינו הפקר"
אבל בין כה וכה
עדיין הופכים אותם
למעילי עור ונעליים
וקציצות בשר





קטעי מחשבה:
איזה גוף פצצה
מצאו את עצמם
בדרך לשם
ללא חזרה
ללא תקנה

שלום אני כאן
תלטפי אותי שם
מתחת לאף
ומעבר לבלף

אוניה וים
אני פה, אבא שם
"אבינו שבא...
ואנו למטה

מילים אותי
שותפות, תשמעי
מלטפות הגלים
כבר להם אין מילים

ברכות הים
וברכות השדה
ברכות מבטך
הצנוע ויפה

שלום אני כאן
תלטפי אותי שם
מתחת לאף
ומעבר לבלף

שותפות אותי
מילים, תשמעי
הגלים מלטפים
כבר להם אין מילים



על חוף הגאולה
נפנפתי שלום
לכל מילותי
כמו מי שנפרד
מכל מי שאהב ואהבוני
ביום אחד


במקום ללכת לבית הכנסת להתפלל
אנחנו הולכים לים כדי להתפעל
השמש מכה בי, מרדים את המחשבות
לזמן קצר את עצמי אני מפסיק לענות



אני מריח את השקט הגדול
שעליו דיבר שלומו:
"כי עזה ממוות
האהבה
מים רבים לא יכלו לכבותה
ונהרות לא ישטפוה"
אני פושט את גופי
ונשאר בבית



לפעמים
שאני יושב
עם הגאווה המוצנית שלי
והשקט המתנשא שלי
והמחשבות המפוחדות שלי
על "פוחזים וריקים"
וסלידתי מהאנושות
שצורכים והורסים והורסים וצורכים
אז אני מאחל לעצמי
לראות מעבר לשברירות שלי
אל עבר החלק האיתן שבי

bli sibah
bamisa'dah
takfa oti
atzvut chada
hayeladim nehenu
ha'anashim laasu
hachatichot flirtetu
veani lo yadati
ma pesher hatehom
she letocho tzallati

(For no reason apparent
in the eatery
a sudden sadness
settled on me
the children enjoyed
the customers gnawed
and I did not find
a hypothyses
why I fell
into the abyss)

migodel htza'ar vehake'ev hitchalti leechol

ani chash tarchish shemitrachesh belachash
bishnat tab"ach hatabach asah tevach bamitbach, asa mitvach im hakemach, aval miyad shachach, veafilu lenakot, lo tarach.

אני זן נדיר
צפור משונה

דובר אנגלית

שיושב בארצות הגולה

וכותב בעברית

האם חלק משירי

ראויים לפירסום?
איזה שאלה
קום בן אדם
להוציא אותם

You must work
until your legs and arms and toes and nose
and brains and
heart
fall by the wayside / fall off

The Genius of Natan Alterman

Natan Alterman was one of Israel's greatest modernist poets. Here is my translation ( a WIP) of one of his poems that is almost impossible to translate and yet preserve the original prosody: Note the poem is written in atbash format - that is the first verse (verse "Aleph") parallels the last verse (verse "Taf"), the second verse (verse "bet") parallels the penultimate verse ( verse "shin") and so on....with the middle verse acting as a bridge betwen the two parallel sections.

The Foundling

My mother laid me at the foot of the fence
on my back. Quiet and wrinkled.
and as if in a well, I gazed from below,
'til she fled as one who flees from a blow.
And I gazed at her, as if from in a well
and the moon, like a candle, raised above us on high

But before the dawn's light
that very same night
I slowly arose
at the appointed hour
and returned to my mother's house
like a ball returning
to one who kicked it away
I return to her house, like a ball rolling back
and caress her neck
with hands of shade

In the sight of the Supreme
from her neck she tore me,
as if I were a leech
but when night came down
I returned as before
and this has become our pact:
as before, at night-fall, I reurn
and nightly she bows to the yoke

and the doors of her dream are wide open to me
and no person is there but I
because the love of our souls remains taught
like a bow, from the day I was born
because the love of our souls remains taught
and can never be given or taken away...

Thus 'til the end, God has not moved me
from the heart of my protesting parent
and I- who was severed without being weaned
will not be weaned or cleft
and I- who was severed without being weaned
enter her house and lock the gate

She aged in my jail and grew barren and shrank
and her face grew folds like my own
then I dressed her in white with my tiny hands
like a mother dresses her living babe
then I dressed her in white with my tiny hands
and carried her off without saying to where

And I placed her at the foot of the fence.
Gazing quietly on her back
and she looked at me, laughing, as if from a well
and we knew our battle was done
and she looked at me, laughing, as if from a well
and the moon, like a candle, raised above us on high