Both "good" and "bad" are impermanent states

How can we do permanent "good" in a dynamic environment? Yesterdays "good" turns into tomorrows "bad" - perhaps better to question the notion of do-ership and agency all together - not in a way that leaves us believing we are powerless, but rather in a way that we acknowledge that what Reality needs to happen will happen, through us or through another...its a very delicate dance and perhaps getting our small "i" out of the way will make for a more elegant and suffering-less performance....

Rav Kook, of blessed memory, wrote a lot about how the seeming individual will (ratzon prati) works within and merges with, the general will, the Divine will.

The Rambam (Maimonides) the great Medieval Jewish philosopher and physician described the fluidity and context dependence of "good" and "bad" a 1000 years ago, and advised it best to adopt a stoic "wait and see" attitude of reserving judgement.

פירוש הרמב"ם על המשנה בברכות, ט, ה

[ה.] חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך "דיין האמת", כמו שיעשה בשעה שיברך "הטוב והמטיב". וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: "כל מה דעביד מן שמיא – לטב". וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].

To bless "the bad"

 מדרש עמנואל
לקבל יסורים באהבה
זה השער לה' נגילה ונשמחה בו
אל תקרא שער אלא צער


________________
The Mishnah (Blessings - Brachot- Chapter Nine Verse Five) says a person should bless on the "bad" in exactly the same way they bless on the "good". The thinkers who redacted the Mishna say the source text for this is the biblical verse "and you will love the aspect of mercy and the aspect of justice with all your heart and with all your singular life energy and with all your beyondness (Deuteronomy 6).

Why does the verse say to love G?d / That Which Is with these three different dimensions of being? Doesn't the verse saying you will love G?d with all your heart include the other two? Are they not redundant? The wise ones explain that loving G?d with your soul, or life energy, is to include "even when G?d takes that soul, or life energy away."

I'm not enough of a Hebrew scholar to be sure of this, but I find it strange the word "even" (afeeloo) is used..."even when your life is taken." Surely, given that everyone's life is "taken" (or given, or surrendered) sooner or later, the wording could better be "when....i.e "you will love G?d when your (personal) life is taken and name and form end." Would love to hear your comments.

A final thought, and again perhaps I am defying the laws of Hebrew grammar, but it seems to me the text can be read as predicative and descriptive rather than imperative. In other words, it is not a command to love G-d, but rather a prediction - all will come to Love.

Shabbat shalom

חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר (דברים ו) ואהבת את יי אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.

בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע י.

ובכל נפשך, אפלו הוא נוטל את נפשך.

ובכל מאדך, בכל ממונך.

דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד.

פירוש הרמבם

[ה.]

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' – מה שאמר: כשם שהוא מברך על הטובה – רוצה לומר, לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו, וייטיב נפשו כשיברך "דיין האמת", כמו שיעשה בשעה שיברך "הטוב והמטיב". וכמו שהיו אומרים החכמים ברוב דבריהם: "כל מה דעביד מן שמיא – לטב". וזה דבר שכלי אצל בעלי השכל, ואפילו לא הורה הכתוב עליו, לפי שיש דברים רבים, נראים [שתחילתם רעה, ויהיה אחריתם טובה רבה, ויש דברים, נראין] בתחילתם טובים, ויהיה אחריתם רעה רבה. ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה, מפני שאינו יודע סופה; [וכמו כן אל יפתה לבבו וישמח שמחה שלימה כשתבואהו טובה לפי מחשבתו, מפני שאינו יודע סופה].

What is baruch?

Baruch ata hashem elokeynu melech haolam...

Al tikrah baruch, ela be roch...
With softness you are the aspect of containment and the aspect of flow wwhich rules the universe...


The morning reflection "Elohai neshama shenatata bi, tehora he" = G-d the soul you have planted in me is pure - assumes a duality: there is me(the body? the personality?), and there is the soul that is planted in this "me". But surely the enduring "me" is the soul and the body which comes and goes and is most temporary cannot be the ground of "me"? So perhaps it could be reformulated as "Elohai gufi shenatata li, ben chalof hu, aval ani nishmati nitzutz tahor shel haohr haEloki" my G-d, the body you have given me is ephemeral, but I-my soul is a pure spark of the divine light."

______________

Culture Makers: Linguistic renewal underpins every other kind of renewal because the first step in manifestation (after thought itself) is naked thought's 'undergarments' - language: http://hebrew-academy.huji.ac.il/English/Pages/default.aspx

The Israeli army as a hothouse of linguistic invention - many new Hebrew words ( a number formed from Acronyms) have their genesis in the operational necessities of a working army. What will we call this truck? This psychiatrist? This fungus growing betwen my legs because I haven't showered for two weeks?